1. המערער סובל מליקויים בתחומים רפואיים שונים, וביקש לקבוע נכותו בגינם.
ועדה רפואית לעניין נכות כללית קבעה לו נכות רפואית יציבה בשיעור משוקלל של 52% בתחולה מיום 01.01.12, וזו נקבעה על פי שקלול הנכויות הבאות -
נכות בשיעור 25%, בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט 72(1)ד7 לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "
רשימת הליקויים") ; נכות בשיעור 10% בגין טינטון, לפי פריט 724ד'II לרשימת הליקויים ; נכות בשיעור 10% בגין כאבי ראש לפי פריט 29(5)אI לרשימת הליקויים (מדובר בדרגת נכות "מנופה", שאינה מובאת בחשבון הנכויות, וזאת בהתאם להוראת תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984 ; נכות בשיעור 20% בגין הפרעה נוירוטית, לפי פריט 34(ג) לרשימת הליקויים ; נכות בשיעור 10% בגין תת פעילות בבלוטת התריס, לפי פריט 3(ב) לרשימת הליקויים.
המערער ביקש לקבוע כי איבד את כושרו להשתכר, וועדה לעררים לעניין אי כושר שהתכנסה ביום 31.12.12, קבעה כי המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר.
מכאן הערעור שבפני.
2. ביום 11.06.13 התקיים דיון בערעור, במסגרתו חזר ב"כ המערער על נימוקיו בכתב הערעור שעיקרם כדלקמן -
א. הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות הדין ולא התייחסה לכלל הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער תוך ששקלה את נפקותם לעניין כושר ההשתכרות.
ב. הוועדה התעלמה מיכולותיו האישיות ומצבו הפיזי של המערער ולא התייחסה למצב שמיעתו חרף כך שציינה כי המערער נזקק לעזרת אחיו גם בתרגום וגם בהעברת דברים.
ג. חרף העובדה שהוועדה רשמה כי המערער סובל מליקוי שמיעה, הוועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה ביום מלא, בעבודות שאין בהן צורך בשמיעה וקשר אינטנסיבי עם אנשים.
ד. קביעת הוועדה לפיה ניתן לשבץ את המערער בעבודות ללא לחץ נפשי אינה מתיישבת עם האמור בפריט ליקוי 34(ג) לרשימת הליקויים, העוסק בהגבלה בולטת בכושר העבודה.
ה. הוועדה הלכה בדרך הקלה של התייחסות לקביעת הוועדה הרפואית, מבלי לבחון או לבדוק ההשפעות הפיזיות או ההשלכות בפועל של המגבלות.
ו. ראוי כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר.
3. ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, באשר לטענתה לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הוועדה, אשר הייתה ערה לגובה הנכות הרפואית, לגילו של המערער ולכך שמעולם לא עבד. בהתאם לכך הוועדה קבעה כי המערער יכול לעבוד יום עבודה מלא חרף ליקויו הרפואיים, זאת בעבודה שאין בה צורך בשמיעה וקשר אינטנסיבי עם אנשים, וכן בעבודה שלא מצריכה לחץ נפשי מוגבר. הוועדה אף ציינה סוגי עבודות שהמערער מסוגל לעבוד בהן כגון, עבודות ניקיון, שטיפת כלים, עבודות מיון וכו'.
לעניין דרישת ההתאמה שנקבעה בהלכה הפסוקה בין הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר, נטען כי מדובר בנכות רפואית בשיעור 52% ונוכח העובדה שלפי החוק ניתן לקבוע דרגות אי כושר החל מ- 60%, הרי שהטענה תהיה נכונה ורלבנטית רק מקום שהנכות הרפואית הינה לפחות 60% ואין זה המקרה.
בכל הנוגע לטענה הנוגעת לליקוי הנפשי - נוירוטי - הקביעה של הוועדה שהמערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר אין משמעה שאין השפעה כלשהי על כושרו לעבוד ולכן לא באה בסתירה עם נוסח הליקוי שמדבר על הגבלה כלשהי בעבודה, ועל כן יש לבחון את מכלול הדברים לרבות גילו הצעיר של המערער, ההלימה בין הנכות הרפואית לבין המסקנות של הוועדה והעובדה שמדובר במערער בן 28 שגם לא עבד לפני תחילת ליקויו הרפואיים, לא כל שכן בעבודה קבועה ומסודרת.
החלטת הועדה מבוססת על התרשמותה מהמערער, על כל הנתונים שהיו לפניה לרבות מסקנות הרופא המוסמך וחוות דעת פקיד השיקום מיום 4.12.12.
4.
החלטת הוועדה מושא הערעור:
א. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ניתן לערער על החלטתה של הועדה בשאלות משפטיות בלבד.
ועדה לעררים לעניין אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן, והוא אכן ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה אולם זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראה למשל, דב"ע שמ/01-1318
יצחק עטיה -
המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60).